בעיני זהו מחזה אופטימי. יהודים ממשיכים לחיות מהגלות ועד ארץ ישראל. יש תקווה. בעיני דור העתיד לא מחוייב לשלם על חטאי דורות העבר. העולם משתנה, מתחדש, כל דור ובעיותיו, אולם החיים נמשכים בישראל.
מחבר המחזה הישראלי הוא רוני פינקוביץ. מקוריות המחזה היא בחוליות המקשרות בין היהודים בכל הדורות עד ימינו אנו. החיבור בין הדורות מתחיל בצעירה מאוהבת המבקשת בגלות להינשא לאהובה, בחור לא יהודי. רק לאחר שהיא שומעת מאביה כיצד עונה האב בידי האב הגוי של אהובה, היא מוותרת על הנישואין. ההמשך הוא בארץ ישראל. בת הדור החדש, צעירה בת חלוצים מתאהבת למורת רוח אביה, בפועל תימני. שוב מביע האב התנגדות, התימני אינו משלנו. אולם לא יעזור לו דבר. המשך הדורות בארץ ישראל חי וקיים עד ימינו אנו.
המחזה נפתח בימינו, בשיאה של מערכת בחירות. ארז דניאלי, מועמד המפלגה החדשה, מפלגת התקווה, מפגר אך מעט בסקרים אחרי ראש הממשלה המכהן. הוא מחליט לחשוף לציבור עניין פרטי דיסקרטי במטרה להפוך את מצבו בסקרים ולהפתיע את המערכת הפוליטית ואת הציבור.
אלא שחשיפת אותו סוד מתגלה כפתיחתה של תיבת פנדורה. מרגע זה נפתחים סיפורים מן העבר הקרוב והרחוק של ארז, של משפחתו וקורותיה בארץ ישראל במשך מאה שנים, מאז שילח הסבא-רבא אברהם את בתו היחידה מאוקראינה למושבה בפלשתינה מפחד הגויים שסבבוה, עבור לחיים הקשים במושבה מוקפת האויבים לפני קום המדינה וחזרה לימינו בהם דור העתיד משלם על עוולות העבר.
המחזאי מתקדם עם הדורות. לכל דור בעיות משלו. נישואין עם גוי מתבטלים. נישואין עם תימני אינם רצויים אבל מתגברים. כך גם קשיים של מי שרץ לבחירות ומקווה להעלים עברו. עלול להישפט על פגמי הדור בו הוא חי. אם התכוון פינקוביץ להגיד שמי שרץ לפוליטיקה ומכסה על עברו, ישלם על כך, הרי זוהי רק חריקה ברצף הדורות. לטעמי, פינקוביץ זורם עם המשכי הדורות גם עם פגמיהם. לפגמים הוא קורא רעש ותו לא. חומר למחשבה.
כתבה: לאה אתגר. צילומים: איציק בירן.
