כ-300 אורחים, בהם ידידי בית התפוצות, תורמים, אנשי עסקים, צלמים, בני משפחה של שׁים ורבים אחרים, הגיעו  לבית התפוצות לפתיחה של תערוכה חדשה "לוכד ההיסטוריה". תערוכה רטרוספקטיבית ראשונה מסוגה, העוסקת בחייו וביצירתו של הצלם דייוויד סימור, המכונה שׁים. לראשונה מוצגים בתערוכה גם צילומי צבע שצילם שׁים בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל.

בין האורחים שהגיעו ללמוד ולהתרגש: הלן שריד ובן שניידרמן אחייניו של שׁים שיזמו את התערוכה בבית התפוצות, דן תדמור מנכ"ל בית התפוצות, ד"ר אורית שחם גובר האוצרת הראשית של בית התפוצות, ליאורה שני מנהלת כנסים ואירועים במוזיאון בני וחנה פרי זן יו"ר תיקים פעילים בבנק הפועלים ויו"ר אגודת ידידי בית התפוצות בישראל,  עדי אקוניס מנכ"ל אגודת הידידים שהביאה לפתיחה את בעלה שר המדע אופיר אקוניס, הצלם וחתן פריס ישראל מיכה בר עם ורעייתו אורנה, איש העסקים ואלוף מיל' איתן בן אליהו יו"ר חבר הנאמנים של בית התפוצות ובת זוגו רוית טרלובסקי, איש העסקים גיל וחדווה שרון מנכ"לית בית ההשקעות לייטהאוס, אמנון דיק יו"ר אגודת ידידי אוניברסיטת תל אביב וחבר הוועד המנהל של יוניצף ישראל, יעל נבו סמנכ"ל ויועצת משפטית בחברת החשמל, העיתונאי והפרשן רונן ברגמן ועוד.

הלן שריד ובן שניידרמן, אחייניו של שים, הגיעו ארצה לתערוכה. הם אלה שדחפו וסייעו בהקמתה בבית התפוצות. השניים סיפרו חוויות אישיות מילדותם בה היכירו ושיחקו עם הדוד האהוב עליהם שים. באי התערוכה התרגשו מאד מסיפורי האח והאחות וגם מסיפורו של הצלם מיכה בר עם שלא היכיר את שים אישית, אבל היכיר את עבודותיו. בר עם שהיה  אז צלם מתחיל, עמד באותה עת בדיוק, בצד הגדה הישראלית של תעלת סואץ וצילם בעוד שים וחברו גם הוא צלם, נסעו בג'יפ ועברו לגדה השנייה, שם נהרגו מכדורים של צלף מצרי. את הערב חתמו פסנתרן וגיטריסט בקטעי מוסיקה מרגשים מיצירות שופן ועד קטעים בקצב ספרדי.

דייוויד סימור, המכונה שׁים, היה מגדולי צלמי העיתונות במחצית הראשונה של המאה העשרים וממייסדי סוכנות הצילום מגנום. שׁים עבד עבור המגזינים המובילים בעולם ולכד במצלמתו את האירועים הגדולים של ראשית המאה העשרים: את מלחמת האזרחים בספרד, את  אירופה אחרי מחה"ע השנייה, בעיקר את הילדים היתומים – מה שהפך אותו לצלם הבינלאומי הראשון של ארגון יוניצף – הקרן למען הילדים של האומות המאוחדות – ואת שנותיה הראשונות של מדינת ישראל. אך לא רק אירועים היסטוריים הנציח שים במצלמתו הוא צילם גם מנהיגים דגולים, אמנים בעלי שם כמו פבלו פיקאסו על רקע הגרניקה ואת כוכבי הוליווד של אותה עת: קירק דגלאס, סופיה לורן, אינגריד ברגמן, ג'ואן קולינס, אודרי הפבורן ואחרים. שים אהב בעיקר לצלם אנשים עממיים שצולמו באירופה בארצות צרפת, ספרד, אוסטריה ועוד וכן בארצות הברית. התערוכה בבית התפוצות התמקדה בצילומיו בישראל אותה אהב ואליה הגיע פעמים רבות. הוא תיכנן לקנות דירה ולשאת אישה בישראל, אולם נהרג בסוף מלחמת סיני היא מלחמת קדש.  הוא  נהרג מכדור צלף מצרי בשנת 1956, כשעבר לגדה השנייה של תעלת סואץ  כאשר תיעד עבור מגזין לייף המפורסם, את חילופי השבויים אחרי מלחמת סיני. יחד עימו נהרג צלם צרפתי שהיה עימו בג'יפ.  הצלם מיכה בר עם סיפר כי לא היכיר אישית את שים, אבל הוא הגיע באותו יום מר ונימהר כצלם צעיר לגדה הישראלית של תעלת סואץ. מן העבר השני נודע לו כי הצלם הנערץ עליו, נהרג בגדה השנייה.

כך האיש שתיעד את המלחמות הגדולות של המחצית הראשונה של המאה העשרים נפל גם הוא במלחמה.

ביוגרפיה של שים: דוד שימין נולד בוורשה ב-1911, למשפחה שעסקה בהוצאה לאור של כתבים ביידיש. בשנת 1933 החל לעבוד כצלם עיתונות בפריז. על עבודותיו חתם בשם שים – קיצור של שם משפחתו. בזמן מלחמת העולם השנייה הגיע לארה"ב ושינה את שמו לדיוויד סימור.

שכלו החריף והאינטליגנציה הרגשית שלו עשו אותו לאחד הצלמים הנחשבים ביותר של תקופתו. הוא הפליא לתעד את ההיסטוריה האירופית במאה העשרים, ובייחוד את מלחמת האזרחים בספרד, ואת התהפוכות המדיניות והחברתיות וחיי הפליטים לאחר מלחמת העולם השנייה. תמונותיו האיקוניות של שים המוצגות בתערוכה הרטרוספקטיבית "לוכד ההיסטוריה" בבית התפוצות, מתעדות תמיד את האוכלוסייה האזרחית שמאחורי המלחמה, זו שמתמודדת עם החורבן וההרס. הוא ידע לתפוס רגעים היסטוריים ייחודיים, ובה בעת לעורר מודעות לערכים אנושיים אוניברסליים. בשנת 1947 היה שים ממייסדי "מגנום" – קואופרטיב בינלאומי של צלמי עיתונות. לצדו בין המייסדים היו ידידיו רוברט קאפה, אנרי קרטייה-ברסון, ג'ורג' רודג'ר וויליאם ונדיברט.

אף שהמלחמה עמדה ברקע של רבים מתצלומיו, שים עצמו לא נודע דווקא כצלם של מלחמות. למעשה היה מוכר יותר בזכות זאת שצילם את גדולי האמנים והכוכבים ההוליוודיים של תקופתו.  עבודותיו מעידות הן על כישוריו העיתונאיים והן על כישורי הקומפוזיציה המופלגים שלו, שתרמו ליכולתו להעמיד דימויים עתירי חן ויופי.

הוא צילם רבות גם בישראל שלאחר קום המדינה, בעיקר עבור כתב העת "לייף". בנובמבר 1956 פרצה מלחמת סיני. שים נהרג ביחד עם הצלם הצרפתי ז'אן רוי.  גורלו הטרגי הוא-הוא הגורל שפוקד עד היום צלמי עיתונות ברחבי העולם – צלמים המסכנים את חייהם כדי לחשוף בפנינו את מראות התופת והחורבן שזורעת המלחמה.

התערוכה מלווה בקטלוג מהודר.

אוצרת ראשית של בית התפוצות: ד"ר אורית שחם גובר

אוצר התערוכה: אסף גלאי

מנהלת התערוכה: מיכל הומינר

התערוכה "לוכד ההיסטוריה" נפתחה בחסות אגודת ידידי בית התפוצות, בנק הפועלים, קרן גרינשטיין שמיר וחברת טמפו משקאות המשווקת את יינות ברקן שהוגשו לאורחים באירוע.

השתתפו בכתיבה ובאיסוף החומר: העיתונאית לאה אתגר, דוברי בית התפוצות בן עזריאל ואסיא ראובן.  צילומי האורחים בפתיחת התערוכה: אביב חופי.