יצאנו מתל אביב בשעה שמונה בבוקר ושבנו לתל אביב בשמונה בערב. הסיור שהיה מטעם משרד התיירות בהנהגת אריה צדוק היה מוקפד והכל דפק כמו שעון. שותפים לסיור היה משרד יחסי הציבור של חיים אזולאי ונציגתו רעיה בלחסן אישה מדהימה ומיוחדת.
פתחנו בביקור בכפר קדם –בהושעיה. השם כפר קדם הוא שריד לימים קדומים בהם חי באזור רבי יהודה הנשיא, האיש שקיבץ וסגר סופית את המשנה. המדריך האחראי, איש אשכולות והרוח החיה בסיור שלנו היה מנחם גולדברג. קידמו את פנינו בתה צמחים ובתמרים וזיתים. ברוח ימי קדם הלבישו אותנו בכפייה לבנה סביב הראש ובגלימת פסים ארוכה. כך יצאנו למסע קדמוני של מסיק זיתים כפי שהיה בימי קדם. למסיק הקדום נדרש חמור- חובה. המסיק נעשה ידני כאשר נפרש מתחת לעץ בד לבן ועליו רוכזו הזיתים שנקטפו. משם עברנו לאבן ריחיים גדולה עם ידית עץ ארוכה, מסובבת ידנית ומפרקת את הזיתים. שם המכשיר "מפריכה". מהמילה פירוק הזיתים והפיכתם לפריכים. השמן כבר נטף מהם. הדגימו לנו שלא רק ניתן לטעום אותו, אלא ניתן להדליק בו אש בכלי חרס קטן.
הושעיה הוא ישוב דתי המונה כמה אלפי תושבים. המתיישבים שהקימו אותו גרים עד היום בצריפים. הצאצאים כבר בנו וילות בכניסה לישוב. אי אפשר לדבר על סיור מוצלח על בטן ריקה. כך זכינו לארוחת בוקר משובחת של חומוס, סלט טרי, לבנה, שמן זית עם פיתות טריות ואפילו שקשוקה היישר מן המחבת הלוהט.
משם הגענו ל"עין כמונים", (על שם סיפרו של אפריים קישון). את הישוב הקימו בקשיים כלכליים רבים עמירם אברוצקי ורעייתו דרורה. לאחרונה פירסם עמירם את סיפר חייו בספר ששמו: "מעבר למדבר נדדנו הנה". בעבר גידלו ברברים ועיזים אבל ההצלחה הגיעה עם הקמת בית בד ממוכן. מכונות מודרניות, אין מגע יד. מייצרים כאן שמן משובח. יש גם תעשיית גבינות מצויינת. חמשת ילדי אברוצקי עובדים במקום. פגשנו את הבן פלג והבת סלעית.
התחנה הבאה בפסטיבל ענף הזית היתה בישוב דיר חנא. בעבר היה הישוב נוצרי ויש בו שרידי מצודה צלבנית. כיום מתגוררים בו כעשרת אלפים תושבים, שמונים אחוז מהם מוסלמים. בדיר חנא הושיבו אותנו בסלון בית משומר עם תיפאורה של בגדים עתיקים. נתנו לכל אחד צנצנת ביד, פטיש עץ לדפיקת הזיתים כשהרעיון הוא שכל אחד יכין בעצמו את הצנצנת שלו לקחת הבייתה. הכנסנו לצנצנת: זיתים, לימונים חתוכים, גרגרי פלפל שחור, עלי דפנה ומי מלח. סגרנו ולקחנו איתנו, בעוד שבוע או שבועיים נטעם מהזיתים הללו. את הביקור בדיר חנא קינחנו במוסיקה אתנית של כנר בוגר ובליווי דרבוקה של סבתא מקומית. נחמד.
משם הגענו לביתו של הדרוזי ריאד איברהים בכפר סאג'ור. יש כאן מסעדה מפורסמת שנקראת "מסעדת השולטן", יש משגיח כשרות ומוגשת לך ארוחה דרוזית בשרית כשרה וטעימה. למשפחה יש גם כעשרה צימרים. בכפר חיים כארבעת אלפים דרוזים. רמת החיים טובה, אין עשירים גדולים, אבל גם אין אנשים רעבים.
בהמשך התברר לנו כי דילגנו על הכפר מרר כי שם טרם החל המסיק אבל הבטחנו לציין שגם כפר זה הוא חלק אינטגרלי מפסטיבל הזית.
סיימנו את הסיור בבית בד בג'וליס השייך לנעים שהין. המסיק היה שם בעיצומו, מכוניות ומשאיות יצאו ונכנסו להעמיס סחורה, הרעש היה עצום, ובמזל לא נדרסתי שם. בית הבד הטרוד הזה ממוכן כולו.
כאן הסתיים סיורינו. הייתה לנו טעימה משמעותית ומענגת למה שצפוי להתרחש בימי הפסטיבל עצמו. מי שמעוניין בפרטים נוספים, יכנס לאתר הפסטיבל שרוב פעילותו חינם, מקצתו עולה כסף וכל הפרטים הללו כבר נימצאים באתר: הפסטיבל יערך בין הראשון לחודש נובמבר ויימשך עד ה 19 לחודש נובמבר. זו תהייה חגיגת מסיק ומוסיקה תרבות ורוח.
מצ"ב כתובת אתר פסטיבל ימי ענף הזית ה-22 http://olivefest.org.il/
האתר עלה לאוויר ובו כל המידע העדכני על אירועי הפסטיבל.
כתבה וצילמה: לאה אתגר
