הלכתי לפתיחת תערוכת הבובות של ציון ברוך שנערכה בקומה השנייה של גלריה בשרונה בתל אביב. מאות צבאו על הכניסה שהייתה לפי רשימה. פחות או יותר. ציון ברוך עמד ליד מעקה הקומה השנייה. חברים ששמם נעדר מהרשימה קראו לו מלמטה והוא הציץ ואישר כניסות מלמעלה.
תודה לאל, שמי היה ברשימה. עליתי. ציון ברוך עמד בכניסה. הצגתי את עצמי והוא אמר "כבוד, כבוד, כבוד גדול שבאת," ואני לא ידעתי אם הכבוד היה עבורי או עבור בני שציון ברוך המשיך לדבר בשבחו. לאחרונה אני סובלת מפיצול אישיות. חתיכות צעירות ויפות מחייכות אלי, ואני משוכנעת שכוונתן לבני. נשים בוגרות מחוג חברותי תופסות אותי לשיחת נפש שנפתחת במשפט "כמה אני אוהבת לראות את בנך. תמסרי לו ד"ש". אני לא מוסרת. בני לא מכיר אותן. בקושי הוא מכיר אותי.
בינינו, אני בהחלט לא נמנית על חוג ציון ברוך ו"מה קשור". אבל אין לי ספק שציון ברוך הוא מגדולי הקומיקאים העכשוויים ושלישית מה קשור קנתה לה כבר מקום היסטורי בקורות הבידור הישראלי.
אהבתי את ציורי הבובות. אהבתי את העיניים הגדולות, הנאיביות. אהבתי את הוודקה סטוליצנאיה שמזגו שם "סטרייט" בשפע, או מעורבת בג'ינג'ר אייל. אהבתי גם את מגשי הסושי. בין הקרואים הסתובבה שמועה שציון ברוך מוכר ציור החל באלפי שקלים וכלה בחמישים שישים אלף שקלים. פיקפקתי, אבל באמת, מה איכפת לי לפרגן לו. זו לא הייתה הסביבה הטבעית שלי, אבל הנהנתי בראשי ליצפאן שהיה חמוש בחליפה, לשלומי שבת,

ליהודה לוי, ליעל בר זוהר, לגיא זוארץ, ולשניים האחרים משלישית מה קשור. אחד מהם הופיע בתיאטרון הקמארי בפרמיירת המחזה "חולה אהבה משיכון גימל." אני ישבתי אז באמצע השורה הראשונה עם חברתי שתרמה הון לקמארי, אין לי ספק שהוא זיהה אותי משם. עובדה: הוא הנהן לי בחזרה. נפנפתי לאייל גולן, ולחצתי ת'יד לגיל ריבה, לא חבר שלי.
הרגשתי בנוח כשהאימא של ציון ברוך הגיעה. שמתי לב שהוא ממהר להרחיק אותה מהתיקשורת המראיינת. שחס וחלילה לא תגיד משהו שלא בסדר.למרות הסטורית הכתיבה הגדולה שלי ויכולת הדיבור הדוגרית הידועה שלי, זה הרי היה מצב שאני מכירה.
אחרי שני וודקות כבר לא היה איכפת לי לחדול מנפנופי הידיים. הייתה שם צפיפות איומה. לציון ברוך יש המון חברים ומשפחה גדולה. עשיתי נפנוף אחרון ליאנה יוסף, רעייתו של ציון, שהייתה מרהיבה גם בחודשי הריונה האחרונים. בהיותי אישה חרדתית פחדתי שהקומה השנייה עלולה חס ושלום או המרפסת חס וחלילה עלולה להתמוטט מרוב אדם, או יתכן מצב של מחסור באוויר, והחלטתי לרדת. הלכתי הבייתה שמחה.
השמחה הזאת התפוגגה גם אצלי ובודאי גם אצל ציון ברוך, כבר למחרת. אמנית אחת הודיעה שציון ברוך העתיק את הבובות שלו מהציורים שלה שהתפרסמו באינסטגרם. היא איימה לתבוע. התבוננתי בציורים שלה, הן היו דומים. אני מקווה שציון ברוך ייצא מזה. שלא העתיק ושהבובות הן נכסי תרבות פתוחות לכל צייר כמו שאנדי וורהול צייר בקבוקי קוקה קולה או אחרים ציירו דמויות של דיסני.
מה אגיד לכם? שלמדתי כי וודקה סטוליצנאיה היא וודקה בכלל לא רעה שעולה לראש, ושאני מקווה שציון ברוך ייצא מכל צרותיו. אמן.
כתבה וצילמה: לאה אתגר