רוצים אותך מאד, התייר הישראלי, שתגיע לבקר ברמלה. מציעים לך דיל ב 69 שקלים: שלושה ביקורים באתרים הסטוריים, ביניהם גם שייט של כמה דקות במאגר הקשתות התת קרקעי, כשמולך מתרחשת הצגה של רקדנית חשופה חלקית שרוקדת עם חישוקי אש. עוד שלוש טעימות מזון טרי בשוק רמלה ועוד השתתפות במשחק "חפש את המטמון".
אני פוסעת ברמלה ברחוב ביאליק, משוררנו הלאומי, והוא מלא בחנויות כמו האיטליז של עבד אבו יזי, ועוד חנות של אג'י למוצרי חשמל, בליל בינלאומי. ואני טועמת בשוק: מאפה בורקס טורקי בנוסח איזמיר של באבא חיים, סנדביץ תוניסאי של אלי בהמלצת הבשלנים ישראל אהרוני וגיל חובב, וכרוב חמוץ שלידו גבינות ודג מלוח מחנות החמוצים של האחים כרמלי. יש בשוק הצבעוני הזה הכל במחירים מוזלים: ממוצרי חשמל ועד בגדים ושטיחים.
לספורטאים עם ריאות בריאות כדאי לעלות בחמישה שקלים למגדל הלבן הכי גבוה בעיר, 111 מדרגות 30 מטר, שמשם אתה רואה כמה תל אביב קרובה לרמלה. מומלץ לטייל ברחובות. ביום ראשון מתחולל קונצרט פעמוני כנסיות שמתערב בקריאות המואזין. בבליל הזה של קהילות מ 56 ארצות, שני שליש יהודים, שליש ערבים, ישנה התחדשות ותנופת בנייה: שכונות מגורים קמות ברבי קומות כשמחירה של דירת שלושה עד ארבעה חדרים חדשה הוא עדיין פחות ממליון. וכשמדברים על אחוות תושבים מסבירים לך שכבר שנים יש שקט ושלווה בעיר ואף אחד לא יורה ברחובות.
. בעבר זו הייתה העיר המוסלמית הגדולה בעולם. המשפחה שבנתה את מסגד עומר ואת מסגד אל אקצה בירושלים בנתה בזמנו ברמלה את מסגדי הענק. הגדול שבהם הוא כיום חורבה המשמשת רקע למפיקי סרטים, האחר הוא מסגד מוסלמי ענק, פעיל ומרהיב. ואילו השאר הפכו עם השנים למבנים צלבניים או נוצרים כשהמפורסם בהם הוא המינזר הפרנציסקאני. באחד מחדריו ישן נפוליון. האגדה מספרת שקריאת המואזין העירה אותו ולפיכך ירה בו מחלון חדרו.
הארכיאולוגים כמו תושבי העיר משוכנעים שתחת העיר העכשווית קבורים אוצרות זהב מלפני המאה השביעית. קבלן שחפר ב 1964 לצורך בנייה חדשה מצא 376 דינרי זהב. כל דינר שוקל 4.2 גרם זהב ועוד תוספת של שלושה מטילי זהב. האוצר היקר הזה מוצב במוזיאון רמלה (הכניסה חינם) ומבקשים ממך שלא תפעיל מצלמה שכן ההבזק יפעיל את קרני הלייזר השומרות על הזהב. לא ניסיתי. הסתפקתי בצילום שסיפק לי המוזיאון.
אוצר זהב ענקי אחר שהתגלה בחפירה במושב מצליח, הסמוך לרמלה, נימצא עדיין בדיון משפטי אם שייך למוצאו או לאוצר המדינה. לא רק זהב טמון בקרקע אלא גם מאגרי מיים עתיקים, אפילו מאגר ענק תחת בית העיריה. אלה הם כחמישה מאגרים גדולים מספיק לשייט בסירה וישנן תכניות לפתיחתם לציבור.
מרשים מאד הוא בית הקברות הבריטי שבו קבורים חללי מלחמת העולם הראשונה והשנייה. 6000 חללים ו 4000 מצבות. בין כל אלפי המצבות מראים לך קבר של חייל בן 19 ששמו הארי פוטר, ושנפל בפלשתינא ואולי, רק אולי, יש קירבת משפחה בינו לגיבור ספרי הילדים הארי פוטר. מדי שנה ביום הזיכרון הכללי בחודש נובמבר מגיעים לבית הקברות הזה מאות משפחות מרחבי האימפריה הבריטית. תזמורת צהל מנגנת , כמרים מגיעים והקהיליה הדיפלומטית הבריטית בארץ ובעולם חולקת כבוד לנופלים.
התפעלתי מבית הקברות הבריטי. גן מטופח. המון מרחב, דשאים, עצים, גינון מרהיב ובין קבר לקבר מרחב מחייה ענק למתים. אני מתנצלת: יש לי נקודה רגישה ולא רציונלית. לא מכבר נפטר בגיל צעיר יחסית, אבי שלושת ילדי. בצערם חיפשו לו קבר אצל אימא אדמה ולא במגירות קיר או בקומות כמקובל לאחרונה. בסופו של דבר שילמו מכיסם שישים אלף שקלים לקבורה קרקעית. קבר מרווח? מה פתאום?! הכי צפוף שאפשר. הסבירו לי שקבורה בישראל באיזורים עירוניים הולכת והופכת לבלתי אפשרית. הוא אשר ידעתי תמיד: המוות הוא עניין גרוע עד מאד.
כתבה: לאה אתגר

אוצר זהב