השתתפתי בסיור מדליק בדלית אל כרמל ובעוספיא. שתי נקודות ישוב בהם מתגוררים אחינו הדרוזים. זו לא הייתה לי הפעם הראשונה, כל אימת שמזדמן לי להגיע לשם, אני נהנית מהרחובות הציורים, מאוירת הנעימות של קבלת פנים נאה בכל בית מסחר, מהשוטטות ברחובות הנקיים, מההצצות לחצרות הבתים הצבעוניים העטופים ירק, וגם מהארכיטקטורה שמשרה בעמודיה ובסגנונה שלווה מארץ אחרת. שפע המכוניות הנוסעות ברחובות בצפיפות, לא מדאיגות אותי.הן נוסעות לאיטן, כמו רוצים להגיד לך כאן: ברוך הבא, אצלינו לא ידרסו אותך.
דלית אל כרמל ועוספיא, הם שני ישובים סמוכים במרכז ישראל, ישובים שיושבים על ובין ההרים, עם נופי בראשית ומזג אויר שיש רק בישראל ועם מסורת של קבלת פנים אנושית וחמימה המשרה בך תחושת בטחון והרגשה שבתוך עמינו אנו יושבים.
אנחנו מגיעים לביתם של דרוזים המתפרנסים מתיירים. שם המקום הוא "המקום בכרמל". מחכה לנו ארוחת בוקר קלה. ניראה לי שהם ציפו למספר קטן של מבקרים. אנחנו כניראה הגענו כפול במספר. המארחים לא נבהלים. הם משנסים מותניים ומוציאים מהמטבח עוד ועוד פיתות דקות מהתנור, עוד לבנה, עוד חומוס וקפה או תה. המהומה השמחה שנוצרת גורמת לך להרגיש בבית. בחצר מסתובבים כלבי הבית הנחמדים. פה ושם הם משתתפים בחגיגה ובעל הבית גוער בהם. את כלבי השמירה הגדולים קשרו בחצר מגודרת. כשאתה נכנס ויוצא מלווה אותך מקהלת כלבי הזאב. מעולם לא ידעתי שהדרוזים אוהבי כלבים.
יש למשפחה כעשרה צימרים להשכרה. לא ספרתי. הצימרים יפים במיוחד. החדרים מרוצפים באבן צבעונית עם דוגמאות מלבבות. בכמה מהצימרים יש ג'קוזי. בחצר המרכזית יש בריכה בגודל בינוני. בקצה אחר של החצר מסתתרת לה בריכה שנייה מוגבהת. הריהוט בגן יפה. המחירים לצימרים משוכללים נעים סביב ה 600 שח ללילה.
משם אנו עוברים לסיור עם מורת דרך בת המקום. עוברים בחלק העתיק של הישוב. מסיימים ב"יד לבנים" כאן מרוכזות המצבות של גיבורי הכפר שנפלו. ישנו גם בית הסטורי בו התגורר האנגלי אוליפנט ואולי גם לזמן קצר מחבר ההמנון "התקווה". בבית ההסטורי צילומים מוגדלים על הקיר של ידידי הדרוזים היהודים ומנהיגי הקהילה הדרוזית. בבית אצורה הסטוריה. בעת הביקור מגיע ראש המועצה ומספר על המקום. משוועים כאן לתיירים. מזה פרנסתם.
בסיור הרגלי אני מתפעלת מיפי הבתים ומהצבעים. מהחצרות המטופחות, מהצמחיה שבכל חצר ומתחושת הטיפוח. יפה כאן, בסביבה הצבעונית. החנויות מזמינות, השוק מרהיב ולסיום אנחנו מבקרים בגלריה המקומית של משפחת אל קרא.
ההמשך הוא בעוספיא. זהו ישוב נפרד ושונה מדליה. כאן מבקרים במורשת הדרוזים העתיקה. בבית הבד העתיק ויש גם שמסבירים לנו שבית הכנסת היהודי העתיק שכן שם בעבר. כשנאלצו לברוח משם הטמינו היהודים באותו מקום מטבעות זהב שחלקן נימצאו.
את הסיור אנחנו מסיימים בפרוייקט שנקרא "עמים וטעמים". כאן אנו מקבלים סעודת צהריים עם מיטב המאכלים הדרוזים. חגיגה לחיך ולעיניים. המקום נוסד על ידי ישראלי שחכר את האדמה, הקים מסעדה ענקית בנוסח הדרוזים, מספק להם עבודות, אבל שומר על כשרות ואינו פותח המסעדה בשבת. בתום הסעודה מגיע ראש המועצה המקומי וגם הוא כמו ראש המועצה של דליה מדבר בצורך העצום של פיתוח התיירות באיזור, חיזוק הכלכלה, וגם בשבח אותו ישראלי שפרט למסעדה הכשרה המשובחת בנה בסמוך אולם למבקרים ועוד מפעלים סמוכים בבנייה. הוא איש רב פעלים שקשר את גורלו הכלכלי עם שותפיו הדרוזים ואם לא די במפעליו, הוא מושיב אותנו בתום הארוחה להרצאה מרתקת: על היהודים ששילבו בהסטוריה שלנו את הדרוזים ולהיפך: על ברית העמים המופלאה שבינינו שני העמים.
כתבה וצילמה: לאה אתגר