לכבוד מלאת 40 שנה לסירטו של הבמאי דן וולמן "מיכאל שלי" שנעשה על פי סיפרו הראשון של הסופר עמוס עוז החליטו בסינמטק תל אביב לערוך הקרנה מחודשת למוזמנים.

הסרט שניצפה בזמנו בישראל הקטנה על ידי כרבע מליון צופים, נחשב להצלחה גדולה. להקרנה המחודשת בסינמטק הגיע הסופר עמוס עוז שסיפר כיצד הלך להוצאת עם עובד והגיש להם את ספר הביכורים שלו. לא לפני שהמו"ל דאז הציע לו להחליף את שם הגיבורה "חנה" לשם מודרני יותר ועמוס עוז סירב. עוד סיפר הסופר כי הוא ודן וולמן היכירו זה את זה וכשוולמן פנה אליו בבקשה ליצור מהספר סרט, הוא נעתר אף על פי שגם דן וולמן נחשב יחסית לקולנוען חדש.

כשהסרט הושלם ודן וולמן הזמין את עמוס עוז לצפות בו, פרץ הסופר בבכי. "לא מפני שהתרגשתי שעשו מהספר שלי סרט אלא מפני ששמחתי שהסרט לא קלקל דבר מהספר ונעשה ברוח נכונה".

הסרט שהוקרן  לקהל במעמד השחקנים אפרת לביא (בתפקיד חנה) שהגיעה מלוס אנג'לס ועודד קוטלר (בתפקיד מיכאל), שניהם ניראו צעירים מאד בסרט, ריגש כיום כפי שריגש בעבר. בסך הכול מדובר בגבר שנושא לו אישה דיכאונית ולשניים נולד ילד. עוד הגיעו להקרנה ההיסטורית כמה מהשותפים ליצירה שעדיין בחיים, והחברים הפרטיים של דן וולמן שהספיק מאז לעשות סרטים רבים.

אף על פי שאיכות הסרט "מיכאל שלי" שצולם בצבע לפני כארבעים שנה, הייתה אדמומית וכהה במיקצת, עדיין עצם הקרנתו מחדש עוררה ריגושי עבר.

במחווה לקולנוען ולבמאי דן וולמן הקרינו במהלך אותו שבוע כמה  מסרטיו האחרים של וולמן ביניהם: גם הסרט "המרחק". עוד מסרטיו: "מחבואים", "הרימו עוגן", "ננה", "רומן זעיר", "גיא אוני" ועוד. רבים מסרטיו של וולמן נוגעים בחיים ירושלמים של העבר, באירועים משפחתיים, ובמעשים קטנים ורגישים. סרטיו מתנהלים באיטיות, ישנה ירידה רגישה לפרטים, והשתהות על נופים ומיבנים.

כתבה וצילמה: לאה אתגר