ביקור בעמק ארבעים המעיינות וגם בעיר רומית שלמה ומשוחזרת. חום לוהט, מיים צוננים, תמרים ומנגו, וגם הרבה מאד תקוות לקראת בואה של רכבת העמק שתגיע לבית שאן ולעוד שישה עשר קיבוצים  שמחכים לה כמו למשיח.

 כתבה וצילמה: לאה אתגר

לכבוד פסטיבל עמק המעיינות שמקיימים קיבוצי הסביבה ולכבוד פסטיבל לילות בית שאן שמקיימת העיר, השתתפתי בסיור עיתונאים משותף וצפוף שבו הסבירו לנו שקיבוצי עמק המעיינות הם מועצה לחוד, והעיר בית שאן היא לחוד.

אמנם שניהם חוגגים פסטיבלים באותה עת, אבל שיהיה ברור: הסחנה (גן השלושה) למשל, וגני חוגה למשל, ועוד ארבעים מעיינות שופעי מים ופינות חמד, מהגלבוע עד נהר הירדן, הם חלק ממועצת עמק המעיינות. ואילו העיר הרומית המשוחזרת עם האמפיתיאטרון שלה שהם  פנינה מרהיבה ביופייה, שייכת רק לגן הלאומי של העיר בית שאן.

בעמק המעיינות שותפים שישה עשר קיבוצים. ביניהם למשל שדה נחום, נווה איתן וגשר. רבים מהקיבוצים הותיקים הוקמו בשנות השלושים של המאה הקודמת בשיטת חומה ומגדל. לרוב הקיבוצים עבר חלוצי וזכויות רבות. יש בכמה מהקיבוצים בהם ביקרתי, צימרים ששוכנים בין מגדלי מים ישנים ומבנים נטושים וחקלאות פורחת של תמרים, זיתים, עגבניות, מנגו ועוד. כי מים יש באזור בשפע. אבל בקיץ שורר שם חום אימים. ניחמו אותנו שאם נבוא בחורף יהיה כייף. ביום הלוהט של ביקורי, המזגנים לא פעלו הכי הכי. ואילו המבנים, גם אלה שניראה לי כי גרים בהם, עשויים טלאי על טלאי, הגגות בעיני הלא מקצועית נראו כאילו עשויים אסבסט, שירותי האורחים אליהם נכנסתי היו ללא חלון ותאורה, ואני התפעלתי: כמה חלוציות יש באנשים המופלאים שמתגוררים כאן שנים רבות ולא עוזבים. לא רק שלא בורחים, אלא משמרים את העבר המפואר שלהם ורוצים בעתיד לקלוט עוד מאה משפחות כחברים. לא כאנשי חוץ. ולכן מציעים קרקע חינם לבניית בית, או דיור קיים אחר, ומשוועים לצמיחה דמוגרפית.

תפסתי שאם יש מקום בו עדיין יש חלוציות ואהבת ארץ ישראל, הרי זה בעמק המעיינות, בו גרים אנשים משובחים בפשטות ובצניעות, שלא שמעו על ארץ תל אביב. כל כך הרבה הזכירו לנו, לעיתונאים האורחים, שעוד מעט ייטב להם, כי תהיה להם רכבת דוהרת מבית שאן לחיפה, רכבת שתקצר משמעותית את ההגעה למרכז ותשנה את חייהם, כי כבר סוללים את התוואי שלה במרץ, והקיבוצניקים כבר שומעים עכשיו בדמיונם את שקשוק הגלגלים שלה ואת פעמי הגאולה שיגיעו בשנת 2016 לעמק המעיינות שלהם. כך אמרו ברעד: "שחס וחלילה נתניהו ושריו לא יתחרטו." וכבר היו אצלו ראשי המועצות מעמק המעיינות והסביבה ביחד עם שר התחבורה והתחננו על הרכבת ועל חייהם ובינתיים, נעתרו להם.

סביב ארבעים המעיינות שכמה מהם כמו נחל הקיבוצים ועין שוקק למשל שופעים מים רבים גם בקיץ, מתקיימת תיירות אופניים או טרקטורונים שמביאים אותך לגדות נחל צונן ושופע ואתה פורש שמיכה, מתרחץ ונהנה. יש איסור חמור להגיע ברכב או בג'יפ בשל השימור של הטבע. אפשר להגיע ברגל, או לשכור אופניים או טרקטורון במקום.

עוד אתר ששווה ביקור בעמק המעיינות הוא מעבר הגבול הישן, ושלושה שרידי גשרים הסטוריים על נהר הירדן ששם הוא הגבול בין ישראל לממלכת ירדן. באתר, שיחזרו לאחרונה את בית הילדים הישן, ממנו פינו בימי מלחמת העצמאות את 50 ילדי הקיבוץ, והשאירו רק את המבוגרים להילחם בחירוף נפש עד שעזבו. חדר הילדים המשוחזר נבנה מלבנים של בוץ. כיום מוצגת בו תערוכת צילומים של מבנים נטושים שצילמו תלמידי מגמת הצילום בבית הספר התיכון האזורי ששמו "גאון הירדן".

בימי פסטיבל העמק ופסטיבל בית שאן יש כמובן במות בידור ומופעים של הזמר אדם עומר, של אייל גולן, של להקת הקיבוצים ששמה "שדות שבעמק" ושל להקות רוק מקומיות כמו "הרכב חסר" ועוד ועוד.

אי אפשר להתעלם ממה שיש לעיר בית שאן להציע באותם ימי פסטיבל: במבנה עותומני יפהפה משוחזר, עורכים בלילות, ירידי מזון ביתי של נשות בית שאן. אבל גולת הכותרת של כל האזור הוא: גן לאומי מרהיב ובו אמפיתיאטרון עם 2500 מושבים, יש בגן חשיפה של עיר רומית מושלמת ועליה עיר ביזנטית מדהימה וגם היא משוחזרת. העיר הרומית המרהיבה בשלמותה ובגודלה, נחפרה בעיקר בשנים 1959 עד 1963, שהיו אז שנות אבטלה קשה בצפון. אז "המציאה" המדינה עבודות דחק בחפירות ארכיאולוגיות והסיעה מכל האזור אלפי פועלים מובטלים להשתתף בחפירות ולהביא לחם הביתה. כיום, בישראל המודרנית נעדרת החזון והשופעת פוליטיקאים הדבקים למשכורת העתק שלהם ולכיסאותיהם, אין מפעלים לאומיים יזומים כאלה. ויש עוד פנינת אור בבית שאן: מרכז קניות חדש ויפה שבנה יזם מקומי, עם סניף של קסטרו, ושל באג ועוד מסעדה אחת  ששמה "ג'וזף- בורגרים" והיא הפתעה קולינרית ברמה תל אביבית ובמחירי בית שאן.

כתבה וצילמה: לאה אתגר

נחל הקיבוצים בארץ המעיינות